מה אנחנו יודעים על החיים של האנשים שעובדים אתנו? מה אנחנו יודעים על השכנים שלנו? כמה אנחנו סקרנים לגלות את הסודות שלהם? מה יכול לקרות אם נצא איתם למסע משותף? אלה חלק מהשאלות שצצו בראשי בזמן הריאיון עם יוני גולדשטיין מחברת הספר קטרינה משדות התירס – ספר מרתק ומרגש שהסיפור מאחוריו מדהים לא פחות.
יוני גולדשטיין, שלמדה מדעי המחשב ועסקה שנים רבות בכתיבת תוכנה חוטאת מידי פעם בכתיבה, אבל גם היא לא שיערה ביום בו שיתפה אותה קטרינה גרנטר, אחות פרטית ולבורנטית שהגיעה מברזיל, בסיפור חייה שבעקבותיו תוציא לאור יצירה ספרותית מופלאה..
"הכרתי את קטרינה דרך מכרים של ההורים ולא ידעתי כמעט דבר על עברה", מספרת יוני גולדשטיין (72). "היא דיברה עברית בשגיאות חינניות ובמבטא ברזילאי כבד ושמחת החיים שלה הקסימה אותי. באחד הימים פלטה שהדבר שהכי רצתה מאז שהייתה ילדה זה ללמוד. ההורים שלה קנו לה שלושה עפרונות ומחברת וזאת הייתה העזרה היחידה שקיבלה מהם אי פעם. הסתקרנתי. לאט לאט היא התחילה לספר את קורות חייה ולפני 15 שנה יצאנו למסע שבסופו נולד הספר הזה".
גיבורת הספר היא קטרינה גרנטר שנולדה לפני כ- 60 שנה במחוז קמברה פראנה בברזיל לאימא נוצרייה ולאבא בעל שורשים יהודיים שגידלו עשרה ילדים. היה זה מחוז כפרי בעל אוכלוסייה שרבים ממנה לא ידעו קרוא וכתוב. מחוז זה היה עולם של אריסים ופועלי יום, שחרשו את האדמה עם שוורים, שאבו מים מהנחל או חפרו באר. לצד הדלות באמצעים היה עושר במנהגים, באמונות ובפולחנים מסתוריים.
את שדות התירס הנרחבים של הכפר זוכרת קטרינה כגן עדן בו התרוצצה חופשיה עם אחיה כשקלחי תירס רכים בעלי שיער ארוך ורך היו הבובות בהן שיחקה.
בפתיחות נוגעת ללב מתארת קטרינה את קשריה המורכבים עם משפחתה, בייחוד עם אימה שנשאה את עול המשפחה על כתפיה וראתה בה שותפה לעול ולא בת. לאימא של קטרינה שהייתה חסרת השכלה בסיסית, היו שני בעלים לפני שהתחתנה עם אביה. כל אחד מהם נהרג בדרך אחרת ויכול להיות שזה הגורם לכך שאימה הייתה נוקשה אליה וחסרת אמפטיה. אבא של קטרינה עבד כאריס אצל בעל קרקע נפשע שבגלל גחמה החליט לגרש אותו מאדמתו. אביה של קטרינה אמר לו: "בסדר אני אלך, אבל תאפשר לי רק לקצור את היבול כדי שאוכל לכסות את השקעתי ואתן לך את החלק שלך". בעל האדמה סירב וכדי לנקום בו על שהעז לעמוד מולו ולגרשו באופן סופי, שחרר עדר פרות לשדה כדי שיהרסו את היבול. אביה של קטרינה פנה לבית המשפט שפסק לטובתו, אבל רוחו נשברה והוא עבר לעיר קטנה ליד אימה של אישתו. הוא לא הצליח להשתלב בשוק העבודה, עבד כפועל יום ושתה לשכרה והאם נשאה בעול הפרנסה יחד עם קטרינה שהייתה יד ימינה.
בפתח העיר עמד לו עץ הפיינרה הענק בן יותר ממאה וחמישים שנה שעל שמו נקראת השכונה. הוא היה כבר יבש למחצה. את גזעו המבוקע מילאו בטון כדי לעצור את הריקבון. על כמה ענפים עבים היו עדיין עלים שהתעקשו לשרוד – סימנים אחרונים של חיים. קטרינה אהבה את העץ בכניסה. כבת למשפחת חקלאים בכפר על שדותיו המוארים, היה העץ אתר זיכרון חי ומנחם מול האירועים שהטילו אותה ואת משפחתה לחיי מחסור ולמלחמת קיום.
המשפחה גרה בחדר קטן בעוני. קטרינה הייתה ילדה סקרנית שחלמה ללמוד. בתקופות הקצרות בהן זכתה לבקר בבית הספר, התביישה להזמין חברים הביתה וחלמה על עתיד יותר טוב מהמציאות של הוריה ואחיה.
מתוך הספר (עמוד 82): "רציתי לצעוק, רציתי לברוח. לא רציתי להיפרד מהדבר הכי יפה שבי. הספרית ביקשה ממני לשבת בכיסא ולא לזוז. ישבתי קפואה, בעיניים מושפלות. לא רציתי להסתכל בראי ולראות איך כורתים משהו ממני. הרגשתי את המספריים הקרים נוגעים לי בקרקפת. עם כל צליל של חיתוך הרגשתי קבוצת שיער צונחת וכאב לי כשנשמתי. שנאתי את אמא כל כך באותם רגעים. שנאתי את החיים שלי. נשבעתי לעצמי בכל עוצמת הכעס שהייתה בי שאני לא אחיה ככה כשאגדל".
בגיל עשר נאלצה לעבור לסן פאולו ולעבוד שנה כמשרתת בבית עשירים. למרות הקושי הפיזי והנפשי שבבדידות והניכור של תושבי הבית, הצליחה קטרינה הצעירה לנצל את השהות שלה כדי ללמוד לנהל בית כהלכה כשבזמן שניקתה את החצר המרוצפת של מעבידיה בבקרים קפואים, היא המשיכה לשמוח על אור השמש שנצנץ בין עלי העצים.
מתוך הספר (עמוד 363): "…ברגע של קרבה עם אבי, שאלתי "אבא תגיד לי את האמת. אמא הייתה האמא האמיתית שלי או שאני אסופית….?" "מה פתאום, קטרינה?" ענה אבא בפליאה "בטח שאת הבת של אמא. של אמא ושלי.." "אתה יודע" אמרתי בשקט "אמא התייחסה אלי אחרת מאשר לאחרים. היא הייתה קשה אלי כל כך.." "זה בגלל שהיא סמכה עליך מאוד. היא ידעה שאת חזקה….." אחר כך המשיך "כמה חודשים לפני שהיא מתה היא ביקשה מארואודו שייקח אותה לים. היא אף פעם לא הייתה בים עד אז. כשהם חזרו ארואודו סיפר לי שבים היא ראתה מטוס טס בשמיים. היא הסתכלה עליו ואמרה, כאילו לעצמה "אולי הוא נוסע לישראל, לארץ הקודש, איפה שנמצאת קטרינה… תמיד היית אצלה במחשבות".
כנערה עבדה ביום והשלימה את לימודי הבגרות, קורס אחיות ובהמשך לימודי התמחות כלבורנטית. לאחר שרכשה השכלה שמחה להתרועע עם אנשים משכילים כמוה, אבל אז גילתה שמשפחתה היא עול ושמוצאה מרחיק ממנה אנשים ראויים לה. במהלך עבודתה התיידדה עם משפחה יהודית בברזיל לה הייתה דירה בתל אביב אליה הגיעו מעת לעת. באותה תקופה התאהבה בתם הצעירה והיפה בבחור לא יהודי והם ביקשו להרחיקה מהמחזר הלא רצוי ושכנעו אותה לבקר בישראל ולהתגורר בדירה בתל אביב. הם הציעו לקטרינה שרצתה לעזוב את ברזיל, לנסוע לישראל לתקופה ולהיות חברה לבתם. למרבה ההפתעה כשהגיעה קטרינה לארץ היא גילתה שהדירה הייתה ריקה כי הבת ברחה לאהובה והתחתנה איתו למרות התנגדותם של הוריה והם נשואים באושר עד עצם היום הזה.
קטרינה שהגיעה לארץ עם שתי מזוודות וחמישים דולר בכיס, נותרה לגור בדירה של המשפחה היהודית ונעזרה בהם למצוא עבודה כאחות פרטית. היא חייתה תקופה כתיירת ואז החליטה להפוך את ישראל לביתה. היא חזרה לגור בה לתמיד ועובדת כלבורנטית. היא נישאה לבחור ישראלי, הם הביאו לעולם שני ילדים ובמשך השנים נפרדו. היום היא מאושרת בזוגיות חדשה.
יוני, איך נולד הרעיון להפוך את השיחות ביניכן לספר? ואיך בדיוק זה עבד?
"אחרי ששמעתי את הסיפור של קטרינה התרשמתי מאוד מהדרך שעברה. קטרינה היא אישיות יוצאת דופן – חזקה, אופטימית, מעשית, אמיצה ומלאת שמחת חיים. ברור היה לי שהיא צריכה לכתוב ספר על החיים שלה. היא התחילה לכתוב לבד והמשכנו יחד. ישבנו מידי שבוע בשעות הערב, קטרינה סיפרה ואני הקלדתי. צחקנו יחד, בכינו יחד, היא הסבירה מה שלא הבנתי, סגננתי את הכתוב ושלחתי לקטרינה להערות ולתוספות. למחרת קטרינה הייתה מתקשרת ואומרת לי: 'יוני, זה כל כך יפה מה שכתבת. ממש הרגשתי שאני נמצאת שם'. זה הצחיק אותי כי היא באמת הייתה שם".
לדברי יוני, תהליך הכתיבה היה מורכב וברבדים כמו הסיפור עצמו. "בהתחלה רצינו לכתוב זיכרונות לה ולילדיה, אך ככל שהתבגרה קטרינה שבסיפור והתפתחה אישיותה הפכה הכתיבה לעבודת מחקר – מה היא הרגישה, למה עשתה מה שעשתה והכתיבה הפכה לתרפיה. הפגישה הייתה גם אירוע חברתי, לכן נמשכה הכתיבה קרוב לעשר שנים".
למה לדעתך כל כך קשה לאנשים לכתוב את סיפור חייהם בעצמם?
"זה אולי קשה, אבל צריך להתמיד. אם אדם רוצה לכתוב ולהשתפר בכתיבה עדיף שיהיה מישהו לידו כדי להחליף דעות כמו שקרה במקרה שלנו".
לדבריה הזיכרון של קטרינה יוצא דופן. "היא יכולה לתאר בדיוק את הבית או הרחוב שלא ראתה זה ארבעים שנה", מציינת יוני שהפכה לחברת נפש של קטרינה. "לתהליך הכתיבה היה ערך לימודי לשתינו. קטרינה למדה לקרוא ולכתוב עברית ואני למדתי פשוט לכתוב. נהנינו מאוד מתהליך היצירה ולא מיהרנו לסיים אותו. תמיד שאלנו מה נעשה אחרי שתסתיים הכתיבה".
יוני סיימה את כתיבת הספר כשהבת של קטרינה – נועה הייתה בגיל ההתבגרות. "הקשר ביניהן היה לא פשוט", מספרת יוני. "קטרינה נתנה לבתה לקרוא את הספר והוא השפיע עליה בצורה עמוקה. היא למדה להכיר את אימא שלה כאדם. היא גילתה את השורשים שלה והן התקרבו מאוד. בהמשך קראה נועה את הספר כמה פעמים, למדה פורטוגזית ונסעה לברזיל לפגוש את המשפחה של אימה".
ביקרת גם את בברזיל?
"כן. בערך שנה אחרי שהתחלנו לכתוב החלטנו שתינו לנסוע לברזיל ולבקר בחלק מהמקומות עליהם סיפרה לי קטרינה כדי שהכתיבה תהיה יותר אותנטית. הוריה כבר לא היו בחיים, אבל פגשתי את רוב האחים שלה".
אחד הדברים שמאוד קסם ליוני בסיפור של קטרינה הוא המיסטיקה. "אני רציונלית ולא מאמינה בשום דבר שלא הוכח מדעית", היא משתפת. "קטרינה נוטה להאמין בדברים שנשגבים מבינתנו. כנערה צעירה השתתפה בטקסים מיסטיים שהשפיעו עליה אז – בטקס האומבנדה נכנסו כהנים שעברו הכשרה למין טרנס בתוך כדי ריקוד לצלילי תופים ורוחות של אלים או של שליחיהם שנכנסו לגופם ויכלו לשוחח עם המאמינים שבאו להיפגש איתם ולעזור להם בברכה או בהכוונה. אני חושבת שאחרי שצפינו יחד בטקס הודתה קטרינה שהוא פחות מרשים ממה שזכרה. בספר ניסיתי לתאר את האירועים דרך עיניה של קטרינה ונמנעתי ככל האפשר מלבטא ספקנות או ציניות".
מה המסר של הספר?
"זאת שאלה טובה. אחת הסיבות לכתיבת הספר הייתה ההשראה שנותן הסיפור. הכישרון של קטרינה לא להישבר, לאסוף אנרגיה ואופטימיות, להיות חדורת אמונה לא תמיד הגיונית ולהמשיך אל המטרה. אחרי שנחשפתי לסיפור מצאתי את עצמי אומרת לעצמי ברגעים קשים של מאמץ מוגבר 'קטרינה עברה דברים יותר קשים. אם היא יכלה אז גם אני יכולה'. בכל פעם שהיא סיפרה לי איך היא עבדה כילדה נדהמתי מהכוח שלה ואמרתי לעצמי: 'איפה אני ואיפה היא'. אני לא הייתי צריכה לעבוד כילדה, הייתי עטופה בצמר גפן. הלכתי ללמוד, אבל כשאת רואה מה היא עברה ולאן היא הגיעה זה באמת מעורר השראה ואת מבינה שלמרות הקושי אף אחד לא מת מעבודה קשה, אלא דווקא מתחשל ממנה. אני מאמינה שהסיפור יכול לחזק קוראים בעת משבר. בניגוד אליי קטרינה היא אדם שמאמין בסימנים מהייקום וגם זה יכול להיות מסר למי שמאמין ונמצא בתקופה קשה".
אילו תגובות אתן מקבלות על הספר?
"תגובות טובות מאוד. חברות אומרות לה שלא תיארו לעצמן שאלה היו החיים שלה. בעקבות הספר הן מעריכות אותה עוד יותר. שואלים אותה על משפחתה שנשארה בברזיל, מה עלה בגורל בני המשפחה, מאיפה לקחה את הכוחות ומה חשבה על ישראל לעומת ברזיל. רוב התשובות נמצאות בספר, אבל יש כאלה שרוצים הרחבה".
בואי נדבר על כישרון הכתיבה שלך.
"תמיד אהבתי לכתוב, אבל לא הלכתי עד הסוף. אהבתי לקרוא ספרים, אבל אני לא יכולה להגיד שהייתי ממש טובה בכתיבה. בספרות היו לי ציונים בינוניים מאוד כי הייתי טיפוס יותר ריאלי. עם זאת, תמיד עניינה אותי הכתיבה ואפילו ביקשתי מההורים שלי לקנות לי מכונת כתיבה. הייתי מעתיקה קטעים שלמים מספרים שאהבתי, אבל אף פעם לא חשבתי שאכתוב ספר בעצמי כי לא חשבתי שהייתי מספיק טובה. אני זוכרת שהלכתי עם אחותי לקורא בכף היד והוא אמר לי שיש לי כישרון כתיבה ושעליי לפתח אותו, אז ניסיתי. הלכתי פעמיים לקורס כתיבה יוצרת. פה ושם כתבתי, אבל לא אהבתי את התוצאה. גם את הספר של קטרינה לא התכוונתי לכתוב בעצמי – חשבתי שהיא תכתוב לעצמה ולילדים. כשראיתי שזה לא ממש קורה אמרתי לקטרינה 'בואי ניקח מישהי מקצועית שתראיין אותך ואני אקליד כי אני מקלידה מהר'. חשבתי שזאת תהיה התנסות מעניינת שאוכל ללמוד ממנה. ישבנו עם מישהי שהייתה עורכת במקצועה, אבל לא ממש התקדמנו כי היא הייתה עסוקה בדברים אחרים, אז אמרתי לקטרינה 'את יודעת מה? אני אנסה לכתוב בעצמי'. קטרינה התלהבה מאוד, דבר שחיזק אותי מאוד. זאת הייתה חוויה משמעותית מאוד בשבילי ובסופו של דבר יצא ספר שאני אוהבת. אני לא יכולה לקרוא לעצמי סופרת אחרי ספר אחד, אבל אני כן יכולה להגיד שבאמצעות קטרינה הגשמתי חלום שלא העזתי לממש".
מה הלאה? לאן אתן רואות את הספר מגיע? נראה לך שיש לו פוטנציאל להצליח בעולם?
"אני חושבת שכן. בספטמבר הוצאנו את הספר לאור באמזון בתרגום אנגלי בשם A crop farmer's daughter. זה היה תהליך לא זול, אבל מעניין מאוד. אחרי שהסתיימה כתיבת הספר הרגשתי שעשיתי את שלי, אבל קטרינה הרגישה שיש ליצירה הזאת פוטנציאל להגיע להרבה אנשים והיא התחילה לדחוף אותו בכל הכוח. לי קצת קשה להתפנות לזה כי אני עסוקה מאוד, אבל אני באמת מקווה שכמה שיותר אנשים ייחשפו לסיפור של קטרינה כי זהו סיפור חזק על ניצחון הרוח שמעורר השראה".
הספר "קטרינה משדות התירס" זמין בחנויות הספרים המקוונות
