העלילה לוקחת אותנו אל תוך מחווה מבריקה, סאטירית ומותחת לסרטי הבלשים האפלים של שנות ה-40, כאילו נלקחה גם מסרט מצויר.
בעולם דמיוני, מושחת ורווי עשן, בלש פרטי קשוח, ג'ו חלפון, נשכר לחקור תעלומה של העלמות של בחורה שהופכת לפרשיית רצח ומסתבך ברשת אפלה של עולם תחתון ושחיתות.
הכול מבוצע כטקסט שירי רציף ומושחז בסגנון ראפ והיפ-הופ קצבי. על היצירה המקורית חתומים – מילים ולחן – עמית אולמן (כותב ראשי), עומר הברון ועומר מור.
הבמאי רועי מלכה מנצל בכישרון פנומנלי את הבמה האינטימית והופך אותה לעיר חיה, דינמית ותוססת שסוחפת את הקהל.
מה שמצעיד את ההפקה הזו קדימה ומעניק לה את הציון המושלם הוא האנרגיה המטורפת והדיוק של צוות השחקנים הצעיר:
שחר יוסף אזולאי (הבלש ג'ו): מחזיק את כובד המשקל של ההצגה כולה על כתפיו. אזולאי מציג כריזמה טבעית פנומנלית, שליטה אבסולוטית בקצב המוזיקלי ויכולת מעבר חלקה ומרשימה בין הציניות המרירה של הבלש לרגעים אנושיים וחשופים. הוא עמוד התווך הדרמטי של הערב.
שקד מובשוביץ (שרה בנט) הנהדרת היא כוכבת ההצגה: נכנסת בביטחון מופלא לנעלי הלקוחה המסתורית. שקד מובשוביץ מייצרת דמות חכמה ורב-שכבתית, המשלבת קור רוח, פיתוי ומסתורין. הכימיה המחשמלת שלה מול אזולאי ,מצליחה להפוך את מערכת היחסים ביניהם למרתקת ומותחת. שקד מצטיינת ביכולת ווקאלית מצוינת וכשרון משחק משובחת.
סתו בנימין (המפקח מקמרפי): כאן מגיעה פצצת האנרגיה של המופע. סתו בתפקיד המפקח הכוחני פשוט גונב את ההצגה. בכל רגע שהוא דורך על הבמה, האולם עוצר את נשימתו. עם נוכחות בימתית מתפרצת, קומיות מושחזת וטיימינג קצבי מושלם, הוא מספק הופעה וירטואוזית ובלתי נשכחת שמקפיצה את רמת הטירוף של האנסמבל כולו.
יובל סלובודה (ג'ק / האסיר): מפגין ורסטיליות מרשימה וזיקיתיות תיאטרלית יוצאת מן הכלל. המעברים שלו בין הדמויות השונות, הדיוק הפיזי והיכולת להביא צבע ייחודי וחדש בכל כניסה מחדש לבמה מוכיחים כישרון אופי נפלא.
עידן זילברמן מצוין כברנבי אס וכפושע. רגב נתן מגלם נפלא את צ'אקי ונער עיתונים. עמית בן אהרון, שחר זגורי, ושי מור נפלאות כשלוש המוזות, מעין מקהלה יוונית, המלווה את העלילה.
ביצוע השיר מנשה, הפושע הגדול, הוא יצירת מופת של העמדה, ביצוע ותמונה מופלאה.
עומר מור אחראי להפקה המוזיקלית המרהיבה, יוני גבורה עמד בגבורה בעריכת הסאונד המוצלחת, נופר דרזנר עצבה את התפאורה המהממת של העיר, דן גלזר עצב תאורה מוצלחת, סופיה טרוטוש עצבה תלבושות מוצלחות , שחר פולק עצב סאונד איכותי ומעולה.
העיבוד של בית צבי מצליח לשמור על הלב החצוף של ההצגה , ובו בזמן להזריק לו רעב בימתי בריא של שחקנים צעירים. עם ביצועים מהפנטים כאלה, המוזיקה הופכת למנוע רגשי עוצמתי והתוצאה היא שעה ורבע של תיאטרון מוזיקלי ישראלי במיטבו.
הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.
