ספרו המרגש ומעורר השראה של תומר סננס, "ריצת חיי – כשאתה יוצא לקרב על החיים, אתה חייב לנצח!", מכיל את כל מנעד הרגשות. תומר שהצליח לנצח את הסרטן מספר את סיפורו בכישרון רב ובגילוי לב נטול פילטרים על אודות דבקותו בחיים, על הריצה ועל הכתיבה שנתנו לו את הכוחות להתמודד בעוז עם הכאבים ועם הקשיים. "כשאתה יוצא לקרב על החיים, אתה חייב לנצח", הוא אומר.
תומר סננס שעוסק בספורט יותר מעשור, הרגיש בעת ריצת בוקר שגרתית לפני שנתיים שמשהו לא כשורה בגופו למרות שחש בריא לחלוטין. בבדיקות שערך התגלה שבקיבתו מקנן גידול סרטני גדול ואלים זה כמה שנים. הוא עבר טיפולי כימותרפיה מייסרים וכריתה מלאה של הקיבה. זמן לא רב לאחר מכן חזר והתייצב על קו הזינוק ורץ ריצת מרתון שלמה של 42.2 ק"מ בתמיכה ובהשתתפות בני המשפחה והחברים. "הבטחתי לעצמי כבר בפעם הראשונה שנכנסתי למחלקה האונקולוגית – לחזור חזק ומהיר יותר", הוא מספר.
ריצת חיי (הוצאת אוריון) הוא ספרו הראשון של תומר סננס בן ה-43, נשוי ללירון ואב ל-4. בספרו הוא מתאר מסע של אדם שבאמצע חייו מגלה לדבריו את הגרוע מכל. מאדם בריא הוא הופך לשבר כלי, מאבד את קיבתו, אך לא את תקוותו. אדם שהיה רגיל לרוץ למרחקים ארוכים בזמן המחלה בקושי יכול היה לעמוד על רגליו, אך לא נתן למחלה לעצור אותו. "ריצת חיי" הוא סיפור מעורר השראה על התמודדות עם כאבים פיזיים ומשברים נפשיים, על המשפחה החמה והתומכת, על הנחישות ואהבת החיים, ולבסוף על ניצחון מתוק במיוחד במסלול המרתון אחרי שנתיים של מאבק על החיים.
תומר שכתב את ספרו בזמן הטיפולים מספר: "הספר נכתב בזמן הכימותרפיה. חיפשתי ספר שיעורר בי השראה. כמי שמתאמן ועוסק בספורט הגעתי לחנויות הספרים וביקשתי מהמוכרת ספר על ספורטאי שחלה וכתב על כך ספר. הספר היחיד שנתנו לי היה של לאנס ארמסטרונג "בחזרה לחיים". כשראיתי שאין בישראל שום ספר עם סיפור כזה התחלתי לכתוב בעצמי. לא חשבתי שממה שאכתוב יצא ספר כמובן.
הספר נכתב על אותם מנעדי נפש כשהייתי נסער, עצוב ושמח, כשאני מנצח או מפסיד, כשהייתי בודד ומפוחד או מוקף חברים ומשפחה. לכולנו יש חיים שלמים של חוויות ורגעים שחייבים לספר, חייבים להעביר. התמזל מזלי שמצאתי את הכוחות לרשום ולכתוב. מצאתי בכתיבה הזאת תרופה לנפש. פגשתי אנשים סביבי שאמרו לי: 'תכתוב, זה יהיה ספר מעניין, אני אקרא אותו'".
תומר מספר כי בכל פרק תמצאו את עצמכם במקום אחר על סקאלת הרגשות וכשתסיימו אותו הוא יגרום לכם לחשוב, לערער על מה שקורה לכם, אבל להאמין בסוף שהחיים האלה הם מתנה אחת גדולה.
מתי גילית שחלית ואיך זה השפיע עליך?
"בנובמבר 2021 חציתי את קו הסיום של 'חצי איש הברזל' טבריה – תחרות שמשלבת שחייה, ריצה ורכיבה על אופניים מסביב לכינרת. חצי שנה לאחר מכן בריצת בוקר שגרתית של 10 ק"מ חשתי תשישות לא מובנת ודופק גבוה (180) החלטתי להקשיב לגוף ופניתי לסדרת בדיקות. כאדם צעיר, ספורטאי שמקפיד על אורח חיים בריא – לא הייתה לי שום סיבה לחשוש, אבל כשהגיעו תוצאות הבדיקות נפלו עליי השמיים. התברר שבקיבתי מקנן זה שנים גידול סרטני ממאיר ואלים בגודל עשרה סנטימטר. בדיעבד עשיתי את חצי איש הברזל עם סרטן אלים בקיבה".
"הריצה למעשה הצילה את חיי. לא סבלתי מכאבים או מתסמינים כלשהם ואלמלא אותה תשישות באימונים לא הייתי טורח להיבדק. יצאתי למסע ברכבת הרים מסחררת וחסרת רחמים. עברתי טיפולי כימו מייסרים וניתוח מורכב להוצאת הקיבה. הגעתי לרגעי השפל של חיי, אבל דווקא אז התעשתּי והפכתי להיות נהג הקטר של הרכבת.
"התמודדתי עם הגילוי, עם הניתוח ועם הכימותרפיה לאורך שנתיים. היה לי קשה לקבל שחליתי כי אני אדם בריא שמקפיד על תזונה, ללא עודף משקל, לא מעשן ולא שותה אלכוהול. בבוקר אני שותה שייק פירות ושיבולת שועל בערב לוקח ויטמין D ומגנזיום, נוטל ויטמינים ומינרלים כהשלמה בהתאם לאימונים ולעצימות. שומר על אורח חיים בריא ועוסק יום יום בספורט באופן קבוע. לא רק חשבתי שאני בריא גם הרגשתי כך. בבדיקות הדם יצא שיש לי אנמיה קטלנית וגם כשראו בפט סיטי שיש לי גידול בקיבה הייתי בטוח שהוא שפיר. כשניתנה לי האבחנה הסופית הייתי מתוסכל מאוד. זהו סוג סרטן שקשה 'לעלות' עליו. אצלי הוא התגלה בשלב 4. סרטן מסוג 'אנדוקרצינומה' בגודל של 10 סנטימטר שדימם לי בקיבה ואכל את משאבי גופי. כמובן שבאותם רגעים הרגשתי שעולמי חרב.
"הרופא שבישר לי על כך הגדיל והוסיף שאני חייב לעבור ניתוח להסרת הקיבה. לא האמנתי למשמע אוזניי ושאלתי אותו: 'אז איך אני אוכל?' הוא השיב בנונשלנטיות: 'מהפה'. חשבתי לעצמי איך אני אמור להמשיך לחיות ללא קיבה לעזאזל?' בהמשך נוכחתי לדעת שאני מתחיל פרק חדש בחיים ואיני יודע לאן הוא ייקח אותי".
מתוך הפרק "להתחיל מאפס": " חזרתי והזכרתי לעצמי שבספורט המטרות מושגות צעד אחר צעד
ונדרשת סבלנות, והיו לי לא מעט שעות דמיון מודרך עם עצמי על עוד צעד קטן ועוד אחד קטן. עם התוכנית של איל הדברים החלו להיראות אחרת. התוכנית הייתה לבצע ריצה קלה של ארבעה ק"מ במישור. עשיתי חימום קצר, הפעלתי את הגארמין ויצאתי לדרך. ניסיתי לשלוט בנשימה כך שלא אתעייף. הייתי מאוד קשוב לגוף. הייתי מודע לכך שהוא חלש והבנתי שלומר שאני מתחיל מאפס זו לא הגזמה. הצלחתי לסיים את הקילומטר הראשון ללא הפסקה, והייתי מבסוט. יש לי כוח להמשיך. לאחר שרצתי ברציפות שלושה ק"מ, עברתי להליכה".
מה גרם לך להחליט להמשיך ולהילחם על חייך גם ברגעים הקשים?
"ראשית ההחלטה להיאבק על החיים באה בכל פעם שראיתי את ארבעת ילדיי מולי. תמיד הם נתנו לי כוח להילחם כי הם צריכים אותי ואני רוצה לראות אותם גדלים. שנית, ידעתי שיש לי את הכוחות להילחם חזרה וידעתי שמלחמה במחלה היא לא רק באמצעות רופאים ותרופות, אלא היא מנעד שלם של פעולות שיעשו לי טוב וכך אחלים. לדוגמה, ידעתי שלשמור על תנועה זה משהו שאני מאוד אוהב, וממחקרים שקראתי הסרטן לא אוהב חמצן, אז בכל הזדמנות שהייתה לי יצאתי לצעידות (כי לא יכולתי לרוץ) – הייתי צועד לאט 4-3 ק"מ. החלטתי לצעוד בכל פעם צעד קטן לעבר ההחלמה. לאחר הכימותרפיה יצאתי להליכות כשבכל פעם הגברתי את המהירות ואת המרחק עד שהגעתי לצעידה של 6 ק"מ ושילבתי בה 800 מטר ריצה רצוף. זה מה שיכולתי לעשות חודש אחרי הניתוח והכימו האחרון, אבל ידעתי בליבי שה-800 מטר האלה הם הסוף של הסרטן ותחילת הניצחון".
"אני מהנדס תעו"נ בתחום מערכות מידע. פילסתי את דרכי במשך 15 שנה מסיום התואר בלא מעט קשיים וחברות. צמחתי מהתפקיד הכי זוטר להיות סמנכ"ל פרויקטים בכיר בחברת הייטק והכול במו ידיי. במהלך השנים בניתי גם את הקריירה שלי – הקמתי משפחה עם אשתי האהובה לירון וכפי שהזכרתי עסקתי בספורט באופן יומיומי מעל עשור.
"לפני שחליתי הייתי כאמור בכיר בתחום ההייטק וההתמחות שלי הייתה ב-BI (Business intelligence – בינה עסקית) הייתי אלוף בתחום ונתתי הרצאות בבית ספר להייטק ב- BI.
"החלטתי שאני מנצח את המחלה למרות הכאוס ששרר בגופי ובחיי. גיליתי את המחלה כשממש יצאנו מהלם הקורונה והסגרים כשניסינו להתאושש כעם, ובום – אני חולה. ילדיי היו קטנטנים – רומי בת 9, נויה בת 7, ואיתי ועידן תאומים רק בני שנתיים. היה כאוס מוחלט בבית.
"הילדים ואשתי החזירו אותי למציאות ונתנו לי את הכוח. לפעמים 'האין ברירה' הוא מה שמציל אותך. אני יודע היום שילדיי הצילו אותי ממרה שחורה. הם לא יודעים זאת, הם יידעו שיגדלו. לדוגמה איתי ועידן היו נכנסים כל יום הביתה כמו סערת הוריקן והכריחו אותי לקום מהמיטה 'בוא אבא, שים לנו את השיר שאנחנו אוהבים ותתחפש איתנו כמו הזמר', הם היו דורשים ולא היה מקום לתירוצים.
"בזמנו התלוננתי ואמרתי לעצמי: 'למה אני צריך לעבור את זה שיש לי בחילות וכאבים??'. היום אני יודע שהם הצילו אותי כשאמרו 'בוא אבא, שים את השיר שאנחנו אוהבים'".
מתי שבת להתאמן?
"הבנתי שאני חייב להמשיך להתאמן. ידעתי שלא די ברופאים ובתרופות כדי להירפא. שתיתי בבקרים מיץ עשב חיטה, עשיתי יום יום יוגה ומדיטציה, אכלתי אוכל בריא כמה שיכולתי וניסיתי לעלות במשקל בזמן הכימו לפני הניתוח למרות הכאבים והבחילות – הצלחתי לעלות 5 קילו, דבר שהוא קריטי לפני ניתוח כריתת קיבה. הייתי מקפיד לשמוע מוזיקה שעשתה לי טוב לנפש, בערבים יצאתי להליכה עם כובע בגלל הקרחת והבושה, מזיע ומתנשף בכובד, אך בפנים גאה בעצמי שאני מצליח לצעוד למרות הכול. כשמדברים על מאבק, על מלחמה – זה זה! בדברים הקטנים.
"בדצמבר 2022 ישבתי עם המאמן שלי ואמרתי לו שהחלמתי ושאני רוצה תכנית אימונים למרתון. הוא הבטיח לי שהוא יהיה לצידי כי הוא מאמין בי ומאמין שאצליח לחזור למסלול למרות הנכות – לחזור לרוץ מרתון ואפילו יותר מהר. התוכנית החלה ב 2 ק"מ 4 פעמים בשבוע ולאחר שנה של אימונים הגעתי ל-80 ק"מ מצטבר שבועי עם ריצות נפח של מעל 35 ק"מ לקראת המרתון".
מתי התחלת לכתוב את הספר?
"התחלתי לתעד את מה שקרה לי בלי לחשוב יותר מדי. הספר למעשה כתוב בצורת עלילה אינפורמטיבית ואוטוביוגרפית. הרבה אנשים סביבי – חברים קרובים ובני משפחה אמרו לי: 'תקשיב זה סיפור מטורף כי יש פה כמה אלמנטים מרגשים ומצמררים ובעיקר שגילית את הסרטן בתוך כדי האימונים והריצה', זה מה שגרם לי להפוך את כתביי לספר.
"הטריגר השני כאמור היה חיפושיי אחר ספר בסגנון שייתן לי השראה וכוח ממנו אוכל לצאת מחוזק. לא מצאתי ספר כזה מלבד ספרו של רוכב האופניים לאנס ארמסטרונג (בחזרה לחיים). לא מצאתי סיפור על ספורטאי שחלה וחזר חזק ומהיר יותר ממה שהיה גם אם הוא נכה. כשכתבתי לא ידעתי איך אצא מהמחלה ואם בכלל וכשהתאוששתי החלטתי לכתוב את הסיפור כדי לעזור לאחרים".
במה שונה ספרך מספרים אחרים שנכתבו על מחלת הסרטן?
"הספר נוגע בזוויות של המחלה לצד חיי המשפחה והילדים. לדוגמה אני מאוד אוהב את הפרק 'עושים קרחת לאבא' בו תיאור איזה אבא אני בקצרה, שטותניק שצוחק עם ילדיו ושרוח הילדות מובילה אותו תמיד – גם בזמן משבר".
מתוך הפרק "עושים קרחת לאבא": "אני כל כך זוכר את רגעי ההתרגשות של ילדי באותו יום זה היה דיסוננס ענק בין צחוקים ובין פחד נסתר בליבי. "בהמשך ניסיתי לעשות כל מה שיכולתי כדי לשחק עם ילדיי ברוח הסרט "החיים יפים" בגרסת הסרטן. באותו יום שישי שאלתי אותם בקול רם ועליז, "מי רוצה לעשות לאבא קרחת?" ארבעתם עטו עליי וצעקו "אני! אני!" אמרתי להם שכל אחד יעשה לי קצת קרחת, וכך הקרחת שתהיה לי היא בכלל לא מהתרופות ולא מהסרטן אלא מעשה ידיהם. הם היו נלהבים. כל אחד מהם, כולל איתי ועידן, לקחו את המכונה והעבירו על ראשי. תלשו לי שערות, עשו לי שבילי קרחות לא מדויקים ובטח לא משורטטים, אבל כל הבית געה בצחוק. הם, אני ולירון צחקנו כל כך, כאילו אין כימו עוד יומיים. ה"משחק" הזה איתם התברר כאחד הצעדים החכמים ביותר שעשיתי".
באחד הפרקים בספרך כתבת על ריצת המרתון אותו צלחת ללא קיבה, ספר על כך
"את הפרק של המרתון שביצעתי לאחר סיום הטיפולים כתבתי בהכנות למרתון ולפני יום התחרות. נשאר לי לכתוב רק על המרתון עצמו והמתנתי ליום בו אגשים את חלומי. בפרק "לרוץ לבד אבל עם כולם" – אני מתאר את ההרגשה של הריצה לאחר התמודדות עם מחלת הסרטן עם נכות מלאה וללא קיבה. אני כותב על סיום של מרתון שלם שהפך לאחד הרגעים הגדולים בחיי. כשהגעתי לקו הסיום אחזתי את סרט הסיום בשתי ידיי והנפתי אותו למעלה כשאני בוכה, צוחק, מתרגש. סיימתי מרתון של 42.2 ק"מ, אחרי החלמה מסרטן, ללא קיבה וקבעתי שיא אישי חדש של 3:27:33 שעות".
למי מיועד הספר שלך?
"הספר מיועד למחלימים מסרטן או מכל מחלה אחרת ולבני משפחותיהם. לספורטאים שרוצים להגשים את עצמם או לספורטאים שרוצים את האתגר הבא, אבל מפחדים, גם לכאלה שרוצים להתחיל לעסוק בספורט, אבל אין להם את הדרייב או את הפוש הראשוני ובמיוחד כל מי שעובר משבר ימצא בספר הרבה תשובות לרגעים קשים ובייחוד הרבה השראה ותקווה שאפשר לחזור ושאפשר לחיות חיים טובים. הספר כתוב בגוף ראשון ועוסק בהגשמת חלומות ובהתמודדות עם בעיות או עם משברים פיזיים או נפשיים, בזוגיות ובעבודה. למי מאיתנו אין משבר שפוקד אותו?! כל אחד יכול למצוא את עצמו בכל תיאור, פסקה ופרק. הרבה אנשים שקראו את הספר חוזרים אליי שהתחילו לרוץ בעקבותיו".
מה המסר שאתה רוצה להעביר?
"גם כשהשמים נופלים עלינו, יש לנו את הכוח להרים אותם חזרה למקומם. יכול להיות שהחיים שיחזרו לא יהיו כפי שהכרנו, אבל עדיין אפשר לחיות טוב עם המשפחה שלנו, עם אהובינו ועם החלומות שאנחנו רוצים (בתשוקה מבוישת ונסתרת) להגשימם. אני חזרתי מהתופת לקו הזינוק ועשיתי מרתון שלם עם נכות מלאה ללא קיבה אחרי כימו. הסיפור הזה ייתן לכם המון כוחות.
"חשוב לי לומר לא לוותר להגשים חלומות גם אם קשה כי ככל שהחלום יותר נועז המחיר יותר גבוה – גם על כך אני כותב בספר, להאמין תמיד בטוב, שאפשר לחזור גם מהגיהינום שאתה נמצא בו ומהמקום הכי שפל ונמוך, שאפשר לחזור יותר חזק, לעיתים אחרת – סדוק ופצוע, אבל עדיין חי, נושם ובועט".
על ההרצאה "ריצת חיי"
"לאחר המחלה התחלתי להרצות על מה שקרה לי. בהרצאה אני מדבר על הכלים שעזרו לי לצלוח את המחלה ועל עולם הספורט שעזר לי. ההרצאה מתובלת בקורטוב של הומור בשיתוף של סיפורים מעודדים, מצחיקים, מלאים השראה ואנרגיות והיא כוללת גם סרטונים מחיי וסרטונים מצליחת המרתון לאחר המחלה.
"ההרצאה מורכבת משני חלקים כשבחלק הראשון אני מדבר על עולם הספורט, על השתתפותי במרתון וב'איירון מן' ואיך גיליתי את המחלה – החלמתי וחזרתי לקו הזינוק במרץ 2024 למרתון חיי עם שיא אישי 3:27 שעות (4:55 דקות לקילומטר) ללא קיבה עם נכות מלאה אחרי כימו.
"בחלק השני אני מדבר על הכלים מעולם הספורט שעזרו לי בהגשמת המטרות שלי בחיים וכיצד בזמן המחלה ניתבתי אותם כדי להחלים ממנה. ידעתי שלכלים האלה יש כוח עצום כי אם הם הביאו אותי למרתונים חצי איש ברזל וסמנכ"ל פרויקטים הם חייבים גם לעזור לי במשבר חיי, וכך היה.
"אלה כלים שלמדתי מעולם הספורט. אני משתף את הקהל בארבעה כלים שעזרו לי לצלוח את משבר חיי ואני בטוח שכולם יכולים ללמוד מהכלים האלה וליישם לעצמם גם אם הם לא עוסקים בספורט".
למי מיועדת ההרצאה?
"אני באמת חושב שהיא מתאימה לכל אחד. בטווח גילאים 120-20 – באמת. זאת הרצאה מעצימה מלאת השראה, אין בה כבדות או מראות קשים, היא מרגשת וסוחפת. הרבה פעמים שאני מסיים את ההרצאה והקהל נשאר לשבת וכשאני אומר תודה רבה סיימנו – הם נשארים לשבת ואומרים: 'רגע, תן לנו לעכל זה היה סוחף ונגמר מהר, אנחנו לא רוצים לעזוב אותך'.
"פעם הגעתי להרצות בפני ניצולי שואה בהתנדבות וביקשתי מהמארגנת אם תוכל לצלם אותי כדי להעלות למדיה. בסוף ההרצאה אמרתי לה 'אל תשכחי לשלוח לי את התמונות', אז היא שמה את ידה על פיה שנפתח מההלם ואמרה: "יואו, הייתי כה מרותקת ששכחתי לצלם אותך".
כמה זמן ההרצאה?
"ההרצאה היא כשעה ואני משאיר מקום לשאלות בסוף. עד כה אמרו לי כולם בהרצאות שזה נס גלוי להצליח לרתק אותם לשעה מבלי שיברחו לניידים – אני מקווה שאצליח לשמור על המגמה החיובית הזאת. בסוף כל הרצאה מגיעים אליי תמיד אנשים בשקט כדי לשאול שאלות פרטיות – איך אני ממליץ להתחיל להתאמן? איך עושים מרתון? איך אוכלים ללא קיבה? ועוד שאלות דומות".
לאן היית רוצה שהספר יגיע?
"אשמח אם הוא יגיע לכל בית אב בישראל. אני יודע שזה סתם חלום מופלג, אבל מותר לחלום. הכי חשוב לי שהוא יגיע לחולים ולבני משפחותיהם, למחלקות בבתי חולים ולספורטאים. אני באמת מקווה שהספר ייתן לאנשים כוחות להתמודד עם משברים ועם אתגרים ויעזור להם להבין שיש לנו כוחות עצומים שחבויים בתוכנו – שצריך מידי פעם להעיר אותם".
תומר סננס מספר כי מאז שחלה הוא ער לתופעה מדאיגה של עלייה במספר חולי סרטן הקיבה. "גיליתי שגיל התחלואה בקרב הגברים ירד מ-70 לסביבות גיל ה-40. זהו סוג סרטן חמקמק שקשה לגלות אותו. תהיו קשובים לגופכם כדי שתוכלו לסייע לרופאים ולעיתים אף לעזור להם בהצלת חייכם".
הספר "ריצת חיי – כשאתה יוצא לקרב על החיים, אתה חייב לנצח!" זמין בחנויות הספרים המקוונות או באמצעות האתר www.tomersananes.com/
