אם אתם מחפשים ספר עם פולקלור צבעוני ונגיעות היסטוריות אתם חייבים לקרוא את הספר חביב שכתב פרופ' רוברט אלבז – רומן מרתק ומרגש שמפליא לתאר פיסת היסטוריה ותרבות של יהודי מרוקו בתקופה שלפני ובזמן הכיבוש הצרפתי.
הרומן "חביב" מתחיל בשלהי המאה ה-19 במרוקו בכפר תלוות שלמרגלות הרי האטלס, שם תושביו היהודים והמוסלמים דרו בשכנות טובה וביניהם היו אחווה ושיתוף פעולה בתחומים נרחבים בחיי היום יום. כך מתוודעים לחביב, שאימו היהודייה נפטרה בלידתו ושהמיילדת המוסלמית-בֶּרְבֶּרִית גידלה אותו. חביב למד מאביו את מלאכת הצורפות והפך לשם דבר. באמצעות הספר אנחנו למדים כמה היהודים והמוסלמים הברברים חיו אלפי שנים בהרמוניה – דבר שהוא כמעט בלתי נתפס כיום.
גיבור הספר הוא היהודי הנודד הטיפוסי שהשתפשף בחברות שונות ובסביבות שונות. המוטו שלו: לנוע קדימה כל הזמן ללא לאות, מעבר לתרבותו ודתו וסביבתו המקורית. הוא הגיע לתורכיה המערבית דהיינו ארץ ישראל, לקראת סוף המאה התשע עשרה. הוא מסמל את ההגירה היהודית לארץ ישראל במשך כל הדורות. יש בצפת בית כנסת על שם משפחת עבו מהמאה השש עשרה. חביב התחתן בצפת עם בת למשפחת עבו. הגורל האכזר – מגפת הטיפוס או לסירוגין מגפת הכולרע הכריע אותו – הם שללו ממנו את האושר שידע עם רחל לבית עבו. לאחר שחזר למרוקו מארץ ישראל התחבר לסוליקה שהייתה אישה מדהימה שהבינה אותו. הוא סיים את חייו בבית הקברות היהודי של קזבלנקה כי לא הצליח להתגבר על מותה.
רוברט אלבז, פרופסור אמריטוס לספרות השוואתית בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה, הוא סופר פורה במיוחד שכתב וערך 15 ספרים – באנגלית ובצרפתית ובשנתיים האחרונות פרסם ארבעה ספרים בעברית. רוב הספרים נכתבו בהשראת מרוקו – המדינה בה נולד וגדל. בגיל 13 נסע לצרפת בה למד בישיבה. כשהיה בן 15 עלה עם הוריו לארץ והתיישב באשדוד. את הדוקטורט שלו עשה בקנדה בה התגורר כמה שנים. תחומי המחקר שלו: תיאוריה של הספרות – מרקסיזם וספרות, סוציולוגיה של הספרות, סמיוטיקה ושיח ספרותי, וכן חקר הספרות הצרפתית של המגרב, האוטוביוגרפיה. הוא אב לארבעה וסב לשישה נכדים.
את סיפור חייו המרתק מתאר רוברט בטרילוגיה שהחלה בספר המלאכה השומרת ונמשך בכרך השני רחשי סביבה (הוצאת אוריון). בספרו מוזמן הקורא להתחבר לחוויותיו החל מחטיבת הביניים בקזבלנקה, דרך הפנימיות והישיבה באקס לה בן בצרפת בהן הוא ביקר כמתבגר וכלה בלימודיו באוניברסיטה העברית שבסיומם שירת כקצין בצה"ל במסגרת העתודה האקדמית. בימים אלה עובד רוברט אלבז על הכרך השלישי והאחרון של הטרילוגיה הזאת שכותרתו "אל האופק". בספרו תלמה קרייס (הוצאת אוריון) מגולל רוברט אלבז תשוקה נרטיבית שלעולם לא באה על סיפוקה.
כתבת עד עכשיו באנגלית ובצרפתית. מה גרם לך לכתוב בעברית?
"זה נכון שכתבתי עד עכשיו בשפות אחרות, אבל יש לזכור שהשפה הראשונה שלמדתי כילד קטן היא שפת הקודש או יותר נכון "לשון הקודש". הייתי באותו חדר בו הילדים היו חוזרים אחרי הרבי על כל הפסוקים בתורה. אגרתי בראשי פרקים שלמים ואפילו ספרים שלמים מהתורה ומהנביאים. אז לא היו ספרים, הספרים היחידים שהכרנו היו ספרי הקודש שנכתבו בעברית כמובן. כשהייתי קטן קרה לי דבר מוזר – אימא שלי הייתה תולה לי על החזה דף כתוב עם שתי סיכות, לא בעברית כי אסור היה לתלוש דפים מספרי הקודש. אני הייתי היחיד במשפחה שהיא עשתה לו את זה. אימי הייתה אישה מיוחדת מאוד שקראה המון ספרים ואני מניח שבמעשה הזה היא הועידה אותי לכתיבה. היא שלחה אותי לבית ספר צרפתי כדי להקל עליי את השליטה בשפה, אבל למרות זאת אני לא יכול להתנתק מההשפעה הראשונה שלי – השפה העברית".
איך נולד הרומן "חביב"?
"יש סיבות היסטוריות ואידאולוגיות שדרבנו אותי לכתוב את הרומן הזה, במיוחד בקונטקסט ההיסטורי וההיסטרי המטורף בו אנו חיים. בחדשות מדברים רק על מחבלים ומרצחים ואני רציתי להביא דוגמה חיובית שיש בה תקווה. הרי מעבר לצבע עורנו, תרבויותינו, אורחות חיינו השונים יש דבר אחד משותף לכולנו והוא הגורל האנושי. זה אותו גורל לכולנו – יהודים, מוסלמים או בודהיסטים, במיוחד כשהפלנטה הזאת הולכת ונכחדת לנגד עינינו".
למה קראת לספר "חביב"?
"רומנים או יותר נכון הרבה סיפורי אהבה נקראו על שמות הגיבורות שלהם, חשבתי למה לא לקרוא רומן על שם של גבר. חביב הוא שם יהודי וגם שם מוסלמי. בכרך הראשון של האוטוביוגרפיה שלי יש גיבור בשם חביב. במבט לאחור הרגשתי שלא נתתי לו מספיק קרדיט בכרך הראשון של האוטוביוגרפיה, ולכן החלטתי לקרוא לספר על שמו".
מה מאפיין את הגיבור הזה?
"נתתי לגיבור שלי זהות כפולה – יהודית וגם ברברית-מוסלמית. הוא נולד לאימא יהודייה, אבל היא מתה במהלך הלידה. המיילדת רביעה שגרה מעבר לקיר, כרתה ברית עם אימו ברגעי גסיסתה האחרונים. היא קיימה את כל תנאי הברית כלשונם וגידלה אותו כאילו הוא היה בנה החמישי. יחד עם חביב היא טיפלה בבת היחידה שנולדה לה כמה חודשים לפני שנולד חביב. כך שחביב ושריפה – אחותו המאומצת, ניזונו מאותו חלב. רביעה הניקה בעת ובעונה אחת את בתה שריפה ואת חביב, כך שכל הסביבה התייחסה אליהם כאל תאומים, לפחות תאומים סמליים".
כאשר גדלו חביב ושריפה הם גילו שהם נמשכו זה לזו, דבר שהיה בעייתי כי הוא היה יהודי והיא הייתה מוסלמית, לכן הם הסתתרו בחדר בו החזיקו את דברי המזון והתחבקו שם. "הם לא קיימו יחסי מין, למרות שידעו במה מדובר כי ראו את החיות מזדווגות בטבע", מדגיש פרופ' רוברט אלבז. "כשהוא גדל לקח חביב את שריפה לשוק של יום שלישי בכפר בו התגוררו וקנה לה מתנות. היות שמשפחתו הייתה אמידה לא חסר לו כסף לבזבוזים ולמתנות".
במרוצת השנים הודות למסעותיו הרבים למד חביב לשלוט בכמה שפות: בברברית, ביהודית-מרוקנית, בערבית מזרח-תיכונית (הפוסחה) וגם בתורכית. אם כן מבחינת הזהות שלו חביב הוא גיבור פלורליסטי שהתלבט כל חייו בין הזהויות השונות שלו. מצד אחד הוא קיבל חינוך יהודי בחדר אצל הרב עזר הכוהן ומצד שני הוא צמח בסביבה ברברית ונחשף לכל התרבויות בסביבה דרך עולם הצורפות אליו נכנס בגיל קטן כך שבהחלט אפשר לכנות אותו איש העולם הגדול.
מה היה המבנה החברתי באותו כפר תלוות, כפר הולדתו של הגיבור?
"בתלוות, כמו בשאר כפרי האטלס הגבוהים (תלוות בגובה שני קילומטרים בערך) המבנה החברתי היה מבוסס על שושלות. יש ברומן שלוש שושלות. האחת היא שושלת הצורפים עליה נמנה חביב – אביו ואבי אביו היו צורפים במשך דורות רבים. חביב למד את כל רזי המקצוע מאביו בעודו ילד והתעלה על אביו ביצירתיות שלו בעודו נער. שמו הלך לפניו בכל הרי האטלס. הוא נחשב לרב אומן בעולם הצורפות. חוץ מתכשיטים, חגורות וצמידים הוא ייצר גם טבקיות. באותה תקופה לא ממש עישנו סיגריות, אלא הסניפו טבק אותו החזיקו בקופסאות כסף. הוא ייצר טבקיות מעוטרות בכסף. בספר יש שני עמודים בהם אני מתאר את רזי המקצוע. על פי אביו אם יש לצורף רעידה אפילו קטנה אסור לו לגשת לשולחן העבודה כי מדובר במלאכת קודש".
"השושלת השנייה ברומן היא שושלת המיילדות. לה רביעה המיילדת חששה שלאחר שנולדו לה ארבעה בנים לא תוכל לקיים את שושלת המיילדות שהתקיימה בשבט שלה מימים ימימה. למזלה נולדה לה שריפה שהמשיכה את שושלת המיילדות. השושלת השלישית, היא שושלת הרבנים שהיו כוהנים כולם. השושלת הזאת התקיימה בתלוות במשך דורות. יש בה אפילו קברי רבנים מהמאה השש עשרה, ולא במקרה הגיבור השני של הרומן הוא רבי עזר הכוהן, מורו ורבו של חביב משחר ילדותו. הוא יהיה המוהל שלו, המורה שלו במשך ילדותו והמנחה שלו בבגרותו.
"רבי עזר הכוהן נפטר בשנת 1940 ואיתו מסתיימת השושלת הזאת. "יש לי ידידה קרובה מאוד כמו אחות שהיא נכדתו של רבי עזר הכוהן", מספר פרופ' רוברט אלבז. "יש לי גם תמונה משנת 1940 של רבי עזר הכוהן שהיה מקובל על כל אוכלוסיית תלוות – המוסלמים והיהודים כשליחו של אלוהים עלי אדמות".
עד כמה נצמדת בסיפור הזה לעובדות היסטוריות?
"זהו רומן בדוי שמטרתו להראות איך היהודים והברברים חיו יחד במשך דורות. הברברים במקור הם פגאנים להם הייתה ממלכה משלהם שבירתה מרקש. היה להם כתב משלהם ומנהגים משלהם. הם היו קרובים מאוד ליהודים והמלך האחרון שלהם אלגלאווי אהב מאוד את היהודים. כל משפחת רבי עזר הכוהן הייתה קרובה מאוד למלך האחרון הזה בשושלת הברברית לפני שנכבשו על ידי השושלת השריפית שמקורה מפז וששולטת במרוקו מאז המאה השש עשרה".
עד כמה הגיבור דומה לך?
"אני לא עוטה גלביה ותרבוש תורכי כמוהו, אבל אולי נפשית הוא מזכיר אותי ברצון ללמוד, להרחיב אופקים ולהכיר תרבויות חדשות. זה אולי המסר הגדול שעולה מתוך הספר שעבדתי עליו כמעט שנה שלמה".
פרופ' רוברט אלבז נולד בשנת 1948 בקזבלנקה. לדבריו, הוא לא מייחס חשיבות לגיל מפני שבמרוקו לא חגגו ימי הולדת. "רק מרגע שהגעתי לארץ ועוד יותר מרגע שהגיעו הנכדים התוודעתי לנושא של חגיגות ימי הולדת", הוא מספר.
עד כמה חשוב לך להעביר לנכדים שלך את המסורת היהודית?
"אני לא יהודי דתי ואני חושב שהמסורת שלי היא יותר אמנותית מדתית. יש לי בן בשם ג'ון אלבז שגר בניו יורק והוא קומפוזיטור ופסנתרן ג'ז מצליח מאוד".
למי מיועד הספר שלך?
"הספר שלי מיועד לכל מי שמעוניין לגלות טפח על החיים בהרי האטלס ולכל מי שמתעניין בגיבור יהודי במאה ה-19 שמתפתח ונע בעולם עד שהוא מגיע לארץ ישראל. אני מניח שכל מי שירצה להכיר את המנהגים המרוקנים ימצא עניין בספר הזה".
אם מדברים על מנהגים מרוקנים, מה דעתך על המימונה שמציינים בישראל? עד כמה היא דומה למקור?
"היא לא דומה בכלל. במרוקו מעולם לא חגגו את המימונה עם מנגלים ופוליטיקאים שבאים להצטלם. זה שטויות במיץ עגבניות. זה נהפך לבדיחה אחת גדולה בעיניי. זה הפך לעניין פוליטי שולי. במרוקו חגיגות המימונה לא היו עניין פוליטי בכלל, אלא חג כמו כל חג אחר. אנשים היו מבקרים אחד את השני בבתיהם והיו אוכלים מטעמים ולא רק מופלטה – הרבה עוגות, עוגיות וריבות. אני זוכר שאחיי ואני כילדים היינו נשארים ערים וברגע שההורים היו הולכים לישון היינו מחסלים את כל העוגות. כיום אני אוהב שמזמינים אותי למימונה, אבל אני לא מכין את כל המאכלים האלה. אני לא רק יהודי מרוקני – אני אדם פלורליסטי שחונך על פי התרבות הצרפתית ויותר מאוחר התרבות האנגלופונית".
ביקרת במרוקו?
"בשנת 2011 ביקרתי במרוקו. רציתי למצוא את הקברים של הדודים שלי. לא היה לי שום עניין באתרי עלייה לרגל שכל מי שיש לו טלפון עם מצלמה הולך אליהם וחושב שהוא מומחה למרוקו. כל הנושא של טיולי שורשים למרוקו בעיניי נראה שטחי מאוד, ובכלל מתי מתחילים שורשים? למה לא עולים אחורה כמה מאות אלפי שנים? מי שבאמת רוצה להכיר את מרוקו לעומק יכול לעשות זאת דרך מחקר היסטורי וספרים שעוסקים בתקופה הזאת, כמו הספר שלי".
מה המסר שלך לקוראים?
"קודם כול להיות פתוח לפלורליזם האנושי שחובק את כל העולם. חביב הוא אוניברסליסט מושבע, למרות שעטה תרבוש וגלבייה: הוא ראה את המשותף בין בני אנוש. חשוב לי להראות שיהודים וברברים חיו יחד בהרמוניה מוחלטת. בזמנו היה קשה להבדיל בין יהודי ללא יהודי. הפחד היחידי שהיה בזמנו ליהודים לא היה מהברברים, אלא מהערבים שהתיישבו בערים הגדולות. הערבים האלה שהגיעו מערב הסעודית במאה השביעית היו לפעמים תוקפים את היהודים. כדי להתגונן היהודים היו מכסים באדמה את מזוזות הבתים, שהבית לא יהיה מזוהה כבית יהודי".
זה מזכיר מאוד את היהודים שכיום מטשטשים את סימני היהדות שלהם בגלל גלי האנטישמיות.
"נכון. זה עצוב מאוד, אבל אני עדיין אופטימי כי אני משוכנע שאנחנו עם חזק ואנחנו יכולים להתחזק מכל מכה ומכל משבר. כפי שאפשר ללמוד מהספר שלי – אנחנו עם שנועד ללכת למרחקים ארוכים ואני מאמין שלעולם לא נפסיק ללכת".
הספר "חביב" מאת פרופ' רוברט אלבז זמין בחנויות הספרים המקוונות